נסו להיזכר בפעם האחרונה שאיבדתם שטר של מאה שקלים, ואז בפעם האחרונה שמצאתם אחד. אם אתם כמו רוב בני האדם, זיכרון האובדן חד וצורב הרבה יותר, למרות שמדובר בסכום זהה בדיוק. התופעה הזו אינה מקרית: היא תוצר של ארכיטקטורה מוחית עתיקה, שמעניקה לאותות שליליים משקל גדול בהרבה מאשר לאותות חיוביים. בעולם השווקים הפיננסיים, המנגנון הזה משפיע על החלטות בדרכים שרובנו כלל לא מודעים אליהן.
הכלכלה ההתנהגותית, התחום שמיזג פסיכולוגיה עם ניתוח כלכלי, העמידה את התופעה הזו במרכז הבמה. בעונה הנוכחית, כשהחגים בפתח ורבים עוצרים למבט רפלקטיבי על השנה שחלפה, זו נקודת זמן טבעית לבחון גם את האופן שבו רגשות מעצבים החלטות כספיות. חשוב לזכור מראש: כל חשיפה לשוק ההון כרוכה בסיכון ממשי, ערכם של נכסים עולה ויורד, ואובדן חלק מהכסף או כולו הוא תרחיש אפשרי. דווקא על הרקע הזה, הבנת הפסיכולוגיה של ההפסד היא נדבך מרכזי בכל תהליך למידה רציני, ומאמרים נוספים בנושא ניתן למצוא בהמגזין.
מה גילו כהנמן וטברסקי על קבלת החלטות בתנאי אי ודאות
בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת פרסמו הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי את תורת הערך (Prospect Theory), מחקר שזיכה את כהנמן לימים בפרס נובל לכלכלה. הם הראו שבני אדם אינם שוקלים רווחים והפסדים באופן סימטרי, אלא ביחס לנקודת ייחוס סובייקטיבית. הממצא המרכזי היה שעקומת הערך הפסיכולוגית תלולה בהרבה באזור ההפסדים מאשר באזור הרווחים. במילים פשוטות, הכאב מהפסד של סכום מסוים גדול משמעותית מההנאה מרווח באותו גודל בדיוק.
כהנמן וטברסקי כינו את הדפוס הזה שנאת הפסד, ומחקרים חוזרים העריכו את עוצמתה בפי שניים עד שניים וחצי בקירוב. כלומר, כדי שאדם ממוצע יסכים להטלת מטבע שבה הוא עלול להפסיד מאה שקלים, הוא ידרוש אפשרות לזכות בכמאתיים עד מאתיים וחמישים. הממצא הזה חזר על עצמו בניסויים במדינות שונות, בתרבויות שונות ובקבוצות גיל מגוונות. מדובר באחת התוצאות המשוחזרות ביותר במדעי ההתנהגות, מה שמעיד שאין כאן חולשה אישית אלא מאפיין אנושי בסיסי.
מדוע המוח מגיב חזק יותר להפסד מאשר לרווח?
המוח מגיב חזק יותר להפסד משום שמערכות עיבוד האיום, ובראשן האמיגדלה, מקבלות קדימות עצבית על פני מערכת התגמול. מבחינה אבולוציונית, התעלמות מסכנה עלתה ביוקר רב יותר מהחמצת מזון, ולכן אותות שליליים מעובדים מהר וחזק יותר. מחקרי דימות מוחי מתעדים פעילות עצבית מוגברת בתגובה להפסד לעומת רווח בגודל זהה, גם כשמדובר בסכומים קטנים.
ממצאי מדעי המוח מוסיפים שכבה מרתקת לתמונה. מחקרי fMRI הראו שהאינסולה, אזור שמעורב בעיבוד כאב ותחושת גועל, מופעלת כשאנשים צופים בירידת ערך של נכס שבבעלותם. במחקר מפורסם נבדקו שתי נשים עם נזק נדיר לאמיגדלה, והתברר ששנאת ההפסד שלהן כמעט נעלמה: הן הסכימו להימורים שאנשים בריאים דחו על הסף. בנוסף, הפסדים כספיים מלווים בעלייה מדידה בהורמוני לחץ, מה שמסביר מדוע החלטות שמתקבלות מיד אחרי ירידה חדה בשוק נוטות להיות רגשיות יותר ומבוססות נתונים פחות.
כך נראית שנאת הפסד בהחלטות פיננסיות בפועל
אפקט הדיספוזיציה: למה קשה להיפרד דווקא מהמפסידים
אחד הביטויים המתועדים ביותר של ההטיה בשוק ההון הוא אפקט הדיספוזיציה. מחקר שניתח עשרות אלפי חשבונות מסחר מצא דפוס עקבי: משקיעים נטו לממש ניירות ערך שערכם עלה בשיעור גבוה בהרבה מאשר ניירות שערכם ירד. ההסבר ההתנהגותי פשוט למדי: מימוש הפסד הופך אותו מהפסד על הנייר לעובדה סופית, והמוח עושה כמעט הכול כדי לדחות את רגע ההכרה הזה. חשוב להדגיש שאין כאן אמירה על מה נכון לעשות, אלא תיאור של דפוס פסיכולוגי שהמחקר מזהה שוב ושוב.
אפקט היען וקיפאון בקבלת החלטות
ביטוי נוסף מכונה במחקר אפקט היען: בתקופות של ירידות בשווקים, שיעור הכניסות של משתמשים לחשבונות שלהם צונח באופן מדיד. אנשים פשוט נמנעים מלדעת, כי עצם הצפייה בהפסד כואבת. במקביל, שנאת ההפסד מזינה גם את הטיית הסטטוס קוו, הנטייה להישאר במצב הקיים גם כשהנתונים השתנו מהותית, פשוט כי כל שינוי מרגיש כמו נטילת סיכון נוסף. השילוב בין הימנעות מהתבוננות לבין קיפאון בהחלטות יוצר מצב שבו חוסר מעשה הופך בעצמו לבחירה, גם אם היא לא נעשית במודע.
איך מודעות להטיה משנה את אופן הלמידה
המחקר ההתנהגותי מלמד ששנאת הפסד אינה תקלה שניתן לתקן, אלא תכונה מובנית של מערכת קבלת ההחלטות האנושית. לכן הניסיון להיפטר ממנה לחלוטין מוביל בדרך כלל לתסכול, בעוד שזיהוי מוקדם של רגעים שבהם היא מופעלת עשוי לסייע בהבנה של התהליך הפנימי. כשאדם מזהה שהוא נמנע מלבדוק מצב חשבון, או שהוא מרגיש דחף עז לפעולה מיד אחרי ירידה חדה, הוא לפחות יודע שהרגש נמצא בהגה. ההכרה הזו אינה מבטיחה תוצאה טובה יותר, אבל היא הופכת את התהליך לשקוף יותר בעיני עצמו.
נקודת הייחוס היא רכיב מרכזי נוסף שכדאי להכיר. תורת הערך הראתה שאנשים אינם מודדים את מצבם במונחים אבסולוטיים אלא ביחס לנקודת התחלה שהם בחרו, לעיתים באופן שרירותי לחלוטין. מחיר קנייה מסוים, שיא היסטורי או סכום שמישהו אחר הרוויח יכולים כולם לשמש נקודת ייחוס, וכל אחד מהם יייצר תחושה שונה לגמרי לגבי אותו מצב עצמו. הבנת האופן שבו נקודת הייחוס נבחרה היא כלי למידה חשוב, משום שהיא חושפת עד כמה התחושה הסובייקטיבית תלויה במסגור ולא רק בנתונים.
מסגור, ניסוח ומה שהמחקר אומר על השפעתם
אחד הממצאים המשמעותיים של הכלכלה ההתנהגותית הוא שאותו מידע בדיוק, כשהוא מנוסח אחרת, מוביל להחלטות שונות. הצגה של תרחיש במונחי מה שאפשר להרוויח מייצרת תגובה שונה מהצגה של אותו תרחיש במונחי מה שאפשר להפסיד, גם כשהמספרים זהים לחלוטין. התופעה הזו רלוונטית במיוחד בסביבה שרוויה כותרות, פרסומות ומסרים שיווקיים שמעוצבים כדי לעורר תגובה רגשית. לימוד הנושא מסייע לקרוא מסרים כאלה בעין ביקורתית יותר ולהבחין בין נתון לבין אריזה שלו.
חשוב לחזור ולהדגיש שכל האמור כאן הוא מידע חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ, המלצה או הכוונה לפעולה כלשהי. שוק ההון כרוך בסיכון, ואין דרך להבטיח תוצאה כלשהי, גם כשמבינים היטב את ההטיות ההתנהגותיות שמשפיעות עלינו. הבנת פסיכולוגיית ההפסד אינה מספקת יתרון או הגנה, אלא לכל היותר מסייעת להבין טוב יותר את התהליכים הפנימיים שמובילים להחלטות. מי שמעוניין בהחלטות בעלות אופי כספי אמור לפנות לגורם מקצועי ומוסמך המכיר את נסיבותיו האישיות.
בשורה התחתונה
שנאת הפסד היא אחת ההטיות המתועדות והמשוחזרות ביותר במדעי ההתנהגות, והיא מסבירה מדוע הכאב מהפסד עולה בעוצמתו על ההנאה מרווח זהה. תורת הערך של כהנמן וטברסקי, יחד עם ממצאי מדעי המוח, מציירים תמונה של מערכת החלטות שמושפעת מרגש לפני שהיא מגיעה לחישוב. הביטויים המעשיים של ההטיה, ובהם אפקט הדיספוזיציה, אפקט היען והטיית הסטטוס קוו, מלמדים שדפוסי ההתנהגות האנושיים חוזרים על עצמם שוב ושוב בסביבות שונות. המודעות לכל אלה אינה מבטלת את ההטיה, אך היא הופכת את תהליך הלמידה לעשיר ומדויק יותר.
האמור במאמר זה מובא לצורכי הרחבת ידע והבנה בלבד, ואין לראות בו ייעוץ פיננסי, שיווק השקעות או המלצה לביצוע פעולה כלשהי. השקעה בשוק ההון חושפת את הכסף לסיכון, וייתכן אובדן חלקי או מלא של הסכום. כל החלטה בעלת השלכות כספיות מחייבת בדיקה עצמאית והתייעצות עם בעל רישיון מתאים.
